למה תנורי אדים שלכם זקוקים לחיממים מקוורץ (ואיך לא להרוס אותם)
בואו נהיה כנים: תנורי אדים הם סיוט אמיתי עבור רכיבי החימום. יש שם לחות גבוהה, תנודות טמפרטורה קיצוניות, ולחות שמנסה לחדור לכל רכיב חשמלי. אם תשתמשו ברכיבים לא מתאימים, תצטרכו להחליף את הרכיבים כל כמה שבועות. זו בעיה שאף אחד לא רוצה להתמודד איתה.
לכן אנו משתמשים בחיממים מקוורץ מיוחדים.
הסוד נמצא בזכוכית.
רוב הרכיבים הרגילים לא יכולים לעמוד בלחץ הזה. כשאדים נכנסים לתנור החם, הטמפרטורה משתנה במהירות. רוב החומרים ינשרו תחת לחץ כזה. אבל קוורץ באיכות גבוהה שונה – הוא לא “נרתע” כשהטמפרטורה משתנה, כך שהצינור נשאר שלם בעוד שכל שאר הרכיבים נפגעים.
אנו משלבים את הקוורץ עם בסיס קרמי. זה עושה שני דברים: ראשית, זה מעניק לרכיבי החימום חוזק מבני. שנית, זה מפיץ את החום באופן אחיד. בלי הבסיס הקרמי, נוצרים “נקודות חום” – וכך הלחם נשרף בצד אחד ונשאר לבן בצד השני.
לקבלת קרום מושלם
אנו מגדירים את רכיבי החימום כך שיפלטו חום באופן אינפרא-אדום בצפיפות גבוהה. במילים פשוטות: החום פוגע בבצק במהירות ובעומק.
זה חשוב מאוד לייצור לחם איכותי. כדי לקבל את אותו “קפיץ” בנפח של הלחם כשהוא נכנס לתנור, צריך עלייה מהירה בטמפרטורה. רכיבי החימום האלו מספקים את האנרגיה הדרושה מיד.
כמה דברים שצריך לזכור
אם אתם משתמשים בהם בייצור תעשייתי, הם די קלים להתקנה. רק צריך לחבר אותם למערכת PID כדי לשלוט ברמת החשמל, וזהו.
אבל יש עוד דבר אחד לזכור: קוורץ עמיד לאדים, אבל הוא שונא לכלוך. אם אבק קמח או שומן נאספים על הצינור, זה יגרום לחום יתר באותו מקום. הזכוכית תתחמם יותר מדי, ואז הרכיב יקרוס מוקדם מדי.
שמרו עליהם נקיים. ברצינות.
כמו כן, ודאו שהאוורור תקין. אם אדים נתקעים סביב החיבורים החשמליים, הם יתחממו יותר מדי. שמרו על זרימת אוויר תקינה, והרכיבים יעבדו כראוי.