התקנת גליים אינפרא-אדומים במקומות לחים – בלי לגרום לקצר חשמלי בואו נהיה כנים: התקנת נורות אינפרא-אדומים בסביבה לחה – כמו בחדר אמבטיה לח או במקומות שבהם גדלים בעלי חיים – זו פעולה מסוכנת למדי. מים וחשמל לא מתאימים זה לזה. כשהלחות חודרת לחיבורים החשמליים, עלול להתרחש קצר חשמלי. זו בעיה חמורה. כדי למנוע זאת, עלינו להתמקד בשני דברים: הבידוד והחיבורים החשמליים. בידוד נכון אי אפשר פשוט לקחת נורה רגילה מהמדף ולקוות לטוב. יש צורך במערכת שבה רכיב החימום מופרד לחלוטין מהמסגרת החיצונית של הנורה. אנו משתמשים בחומרים חזקים כמו סירמיקה וזכוכית מחוזקת כדי לשמור על החשמל במקומו. אך האזור המסוכן ביותר הוא החיבורים החשמליים. שקע רגיל הוא בעצם “דלת פתוחה” לאדי המים. לכן אנו משתמשים בחיבורים מחוזקים, שמונעים את חדירת הלחות. חום, מים וחומרים רוב האנשים משתמשים בזכוכית קוורץ לייצור הצינורות של הנורות. זה עובד, אך יש חיסרון: אם טיפת מים קרה פוגעת בנורה שפועלת בטמפרטורה של 500°C, הזכוכית עלולה להישבר. טלטלות תרמיות הן בעיה חמורה. כדי למנוע זאת, אנו משתמשים בזכוכית קוורץ בעלת קירות עבים או בציפויים מיוחדים. זה נותן לנורה סיכוי טוב יותר. יש גם את עניין החוטים החשמליים. אדי המים עלולים להרוס חוטים פלסטיים זולים. אנו משתמשים בחוטים מבודדים בסיליקון ובחוטים מחוזקים ב-PTFE. זה גורם לחוטים להיות עמידים יותר, וחשוב מכך – הם לא יימסו או ייהרסו כשהחדר נהיה חם מאוד. המציאות גם עם הציוד הטוב ביותר, עדיין צריך להיות מערכת בטיחות. יש לחבר את הנורות למערכת GFCI או RCD. לא משנה כמה טובים החיבורים שלכם, עדיין צריך להיות מפסק שיפעל ברגע שמשהו לא תקין. עדיף להיות בטוחים מאשר לסבול. רק תזכרו: יש כאן תמורה. כשמוסיפים מעטפות עמידות למים ובידוד טוב יותר, הנורה נעשית גדולה יותר. בנוסף, חלק מהחום נעלם, כיוון שהמעטפות סופגות חלק מקרני האינפרא-אדום. אם אתם מרגישים שהחום לא מספיק, פשוט הגדילו את ההספק של הנורה. זו דרך פשוטה לקבל שוב את התחושה הנוחה.