למה רוב מחממי האמבטיה נהרסים (ואיך אנחנו מונעים זאת)
חדרי האמבטיה הם בעצם “חדרי עינויים” עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדים רבים, שינויים קיצוניים בטמפרטורה, ואדי מים שחודרים לכל סדק קטן. זו סיטואציה קשה מאוד.
לכן אנחנו לא פשוט מרכיבים את המנורות האלה וזהו. אנחנו מחייבים את כל המנורות לעבור בדיקות בתנאי לחות גבוהה, כדי לראות אילו מהן ייהרסו.
המאבק נגד האדים
רוב מחממי האמבטיה משתמשים בחוט טונגסטן שנמצא בתוך צינור קוורץ. בסלון? הם עובדים טוב. אבל בחדר אמבטיה עם אדים רבים? הם נמצאים בסכנה.
הבעיה היא שאם האטימה של הצינור אינה מושלמת, לחות חודרת פנימה. כשחמצן ואדי מים נוגעים בחוט הטונגסטן, המנורה נהרסת תוך כמה שעות. כדי למנוע זאת, אנחנו חושפים את המנורות ללחות וחום קיצוניים. אנחנו רוצים לגלות את החורים במנורה – לראות אם הזכוכית נשברת כשהטמפרטורה עולה מאוד. עדיף שנגלה את הבעיה עכשיו, מאשר שתגלו אותה בבוקר יום שלישי בינואר.
הכל תלוי באטימה
האזור המסוכן ביותר הוא שם שבו החוטים החשמליים נכנסים לתוך הזכוכית. שם בדיוק רוב המחממים נהרסים.
אנחנו משתמשים בחדרים עם לחות גבוהה, כדי לחקות שנים של חשיפה לאדים, תוך מספר ימים בלבד. זו בדיקה פשוטה – או שהמנורה עומדת בתנאים, או שלא. אם היא לא עומדת בתנאים, אנחנו חוזרים לנקודת ההתחלה – בודקים את איכות האטימה או את הדרך בה אנחנו מחברים את החוטים – עד שהכל יהיה בסדר.
לבחור בעמידות על פני “קלות”
קרינת אינפרא-אדום בגלים קצרים היא טובה, כי היא מספקת חום מיידי ברגע שמפעילים אותה. אבל סוג כזה של אנרגיה יוצר הרבה חום בתוך המנורה.
חברות רבות משתמשות בפלסטיק, כי הוא זול וקל לעיצוב. הבעיה? הוא מתעוות עם הזמן. אנחנו בחרנו בדרך אחרת – אנחנו משתמשים בסגסוגות עמידות לחום ובזכוכית מטופלת.
האם זה הופך את המנורה לכבדה יותר? כן. האם זה אומר שצריך מעמד יציב יותר בתקרה? בהחלט. אבל זה אומר שהמנורה אכן עמידה. אנחנו מעדיפים לתת לכם משהו כבד ועמיד, מאשר משהו קל שנמס עם הזמן.